לגרום לילד להאמין שאם הוא קלקל, הוא גם יכול לתקן
מרץ 2019
שפה מייצרת מציאות - לכן אל מול הענישה המוכרת, אני בוחרת לכתוב על התיקון, במטרה שההבנה העמוקה על אודות ההבדל בין השניים, לא יישאר רק ברמת השפה והדיבור אלא יראה וישפיע על המציאות.
בניגוד לתהליך התיקון, העונש מציע אפקט מידי במידה והוא מותאם. הוא עשוי להרגיע את השטח כאן ועכשיו ולהשיב, כביכול, את הסדר החברתי על כנו. העונש נועד
א. להשקיט את המבוגרים – המחנך/ת וההורה, שהנה הוא פעל ועשה, וכן להרגיע את האגו הנפגע של המבוגר, מן הילד שלא פעל כדברו.
ב. ל"הכאיב" לילד שעשה מעשה אסור. כך שבבואו לעשות שוב את המעשה האסור, הוא אמור להיזכר "בכאב" ולהימנע מכך. בניגוד למי שמקדש את הענישה כמקדמת, בעיניי עונש איננו תגובה אידאלית, ובטווח הארוך היא מרחיקה בין המחנך לילד, מעכירה את מערכת היחסים, מייצרת התנגדויות, מקבעת ילדים ומתבגרים בשלב הנמוך ביותר של השיפוט המוסרי. במצבים רבים בחיים אנו יודעים מה נכון לעשות, אך אנו חסרי סבלנות, פגועים, כועסים ושולפים, ובעצם שבים לפעול באינסטינקט שעליו גדלנו - להעניש במקום לתקן. ההבדל המהותי הוא בכך שהעונש מידי ומעביר מסר ביחס לחוק שהופר. התיקון לעומתו הוא תהליך בעל השפעה לטווח הארוך, ומתייחס בעיקר לערך שהופר. התיקון מטפל בשורש הבעיה בעוד העונש מטפל בתוצאה בלבד. העונש גורם לילד להרגיש קטן, התיקון גורם לו תחושה שהוא גדול, אך הפעם הוא טועה ועליו לתקן.