ההיבטים ההתפתחותיים של גיל 6 – 12

ינואר 2019

ההיבטים ההתפתחותיים של גיל 6 – 12 – בית הספר היסודי, אשר בכוחם לשפוך אור מזווית שונה, על תקריות בין תלמידים ועל מנת להעמיק את ההבנה בהקשר של השוני בין תלמידינו, והצורך להעניק לכל אחד מהם מענה לצרכים הייחודיים - השונים שלהם. בין גיל 6 – 12– תקופת ביה"ס היסודי, נמצא הילד לפי אריקסון בשלב ההתפתחותי הרביעי הנקרא יצירה לעומת נחיתות. בשלב זה עובר הילד משלב הדמיון והמשחק לכניסתו הראשונה אל עולם המבוגרים. גיל זה הוא גיל המעבר משלב "האני" לשלב "אנחנו", ממסגרת חוקי המשפחה הבלעדיים למסגרת חוקי החברה המשותפים. הילד הולך לביה"ס, רוכש מיומנויות ומכשיר את עצמו לקראת המקום שיתפוס לאחר מכן בחברה. הילד לומד לחיות כחלק מחברה, שיש לה חוקי משחק זהים לכל המשתתפים. אם עד עתה שיחק הילד לפי החוקים המשתלמים לו, כעת הוא מקבל על עצמו את השוויוניות. דרך הישגיו לומד הילד מהי משמעותם של שכר והפסד והספק עבודה. הוא לומד את ההנאה שבעבודה וזוכה בהטבות תמורת התמדה. זהו שלב של היצירה הלא פורמאלית, וילדים מתחילים לבטא את כישרונותיהם בתחומים שונים. המשחק בגיל זה משתנה באופיו בהתאם למין, שכן בתקופה זו מודגשים ביותר הבדלי המינים והיחסים הם בעיקרם חד- מיניים. הזמן החופשי מוקדש בעיקרו לחוגים יצירתיים, ספורט, ריקוד ונגינה. עפ"י רוב הבנים בוחרים יותר במשחקי תנועה מחוץ לבית בעוד הבנות בוחרות בפעילויות יותר ביתיות. שני המינים נמשכים לאספנות ועוסקים במשחקי החברה הנפוצים (משחקי לוח). מתחילה קריאה ספונטנית, בעיקר של סיפורי עלילות וסיפורי מסע. אומנם כולנו עוברים שלבי התפתחות זהים, אולם יש לזכור שכל אחד מאתנו נולד עם מאפייני אישיות שונים ועם טמפרמנט שונה, אשר משפיעים על הקצב ועל הצורך שלנו באינטראקציה חברתית. ישנם ילדים שמגיל צעיר מגלים צורך חברתי רב, לעומתם אחרים שצורך זה עולה רק בביה"ס היסודי ואפילו בתחילת גיל ההתבגרות. ישנם ילדים שיסתפקו בחבר או שניים, לעומת אחרים שנמצא אותם תמיד בחבורות. יש שנצמדים לחבר לאורך תקופה ארוכה ויש אשר מחליפים חברים בשלבים שונים של ההתפתחות. כמובן, שיש לקחת בחשבון שסביבת המגורים של הילד אף היא משפיעה על אופי ההתחברויות. קיים הבדל מהותי בין סגנון החברויות בעיר לסגנון החברויות במושב, שם מלכתחילה יכולת הבחירה מצומצמת. כמחנכים אנו דואגים כאשר הילד מסתובב לבדו בהפסקות ונמנע מלשחק עם חבריו לכיתה. במקרה זה עלינו לשים לב האם הוא אכן נמנע או שיש לו צורך להיות עם עצמו תוך שהוא משקיע את הזמן בפיתוח כישוריו. בעידן המודרני אנו עדים לכך שילדים רבים משלבים בין הנאתם מהמחשב לבין קשרים חברתיים ומנהלים אינטראקציות באמצעות מדיה זו. אומנם, לא היינו רוצים שיסתפקו רק בקשרים מסוג זה, אך חשוב להבין שזה חלק מהתרבות של ימינו. בה במידה, עלינו גם לשים לב לאותם ילדים הנמצאים בקצה השני של הרצף וזקוקים כל הזמן לחברים. אלו אותם ילדים שנראים לכאורה ללא קשיים חברתיים, אך לעיתים הצורך הבלתי נלאה בחברה מהווה גורם הסוואה למצוקה רגשית עמה הם לא רוצים להיפגש. הם דואגים לא להיות לבד עם עצמם, ולו לזמן קצר. כשאנו מתבוננים בסגנון החברתי של ילדינו חשוב שנשים לב להתנהלותם מול האחרים, אך בד בבד שננסה להיות קשובים גם לצורך ולמניעים שעומדים מאחורי הבחירות ההתנהגותיות. כמו גם, לשינויים ההתנהגותיים המתרחשים בין סיטואציות חברתיות שונות. הגורמים העומדים מאחורי קשיים חברתיים יכולים להיות שונים: לעיתים אלו קשיים מצביים שמתעוררים סביב שינויים משפחתיים, שינוי המארג החברתי בעקבות כניסה של ילד חדש לכיתה, אירוע משפחתי או חברתי אשר משפיע על הכוחות לתקופת זמן וכד'. לעיתים אלו קשיים אשר תואמים לשלב ההתפתחותי. לדוגמא, שבנות בכיתות ד'-ה', מרבות לנהל מאבקי כוח ביניהן, מה שמשפיע על האווירה החברתית הכללית בכיתה.

ולעיתים אלה גורמים שונים אשר קשורים באופן אישי לתלמיד:

1. לקויות פיזיות – ילדים הסובלים מלקויות פיזיות כמו בעיות שמיעה, קשיי ראייה, סרבול מוטורי עשויים להתקשות בהשתלבות חברתית וברכישת מיומנויות חברתיות כמצופה. הם לא תמיד ערניים וקשובים לכל הגירויים השמיעתיים ו/או החזותיים שמעורבים באינטראקציה בינאישית ועל כן עלולים להבין ולפרש מצבים לא נכון. לעיתים קרובות הלקות הפיזית פוגעת בדימויים העצמי ובביטחון ולכן הם פחות מתנסים ומעיזים להתמודד בפעילויות של בני גילם. לעיתים בשל מגבלותיהם הם פשוט אינם מסוגלים להתמודדות שוות ערך ולכן נתקעים בשלב התפתחותי נמוך יותר מבחינה חברתית.

2. עיכוב התפתחותי - עיכובים בהתפתחות המוטורית ובהתפתחות השפה עלולים אף הם לעכב התפתחות חברתית ורכישה של מיומנויות חברתיות . ילדים ששפתם מצומצמת או שדיבורם אינו ברור מתקשים לבטא את עצמם ואת רגשותיהם. הם נוהגים להביע את עצמם בהתנהגות. חווים את האחרים כלא מבינים אותם וכתוצאה מחוויות התסכול המצטברות מתקשים לרכוש מיומנויות חברתיות יעילות.

קשיים התפתחותיים משמעותיים יותר הם אותם קשיים הנמצאים על הרצף של הפרעות תקשורת נרחבות, בתוכם נכלל האוטיזם בקצה האחד והאספרגר בקצה האחר. אלו אותם ילדים שמתקשים לתקשר עם הסביבה הן ברמה המילולית והן ברמה הבלתי מילולית. הם אינם קולטים את האחר ומתקשים בביטוי רגשי. אלו זקוקים לסיוע טיפולי רב תחומי. 3. לקויות למידה – קשיים בתפקודים לימודיים עשויים גם כן להיות בעלי השלכה על מיומנויות חברתיות. הזכרנו קשיים שפתיים הפוגעים בתקשורת והבעה. קשיים בתפיסה המרחבית הם גם בעלי השלכה על היכולת לתפוס ולהבין סיטואציות חברתיות מורכבות. קשיים בוויסות תחושתי מעוררים רגישות רבה לגירויים סביבתיים ולתגובתיות יתר, אשר לעיתים אינה מותאמת לסיטואציה. למשל: ילד שנגעו בו קלות וחווה זאת כמכה ולכן מגיב באלימות, או ילד שמגיב בעוצמה לילד אחר מכיוון שההוא חדר למרחב שלו. קשיים בקשב וריכוז שמאופיינים בסף תסכול נמוך, אימפולסיביות, תנועתיות ומוסחות עפ"י רוב משפיעים גם כן על מערכת היחסים החברתית של הילד. ילד שמתקשה בשליטה עצמית עלול למצוא עצמו מעורב בתקריות חוזרות ונשנות עם בני גילו. ככלל קשיים בתפקוד הלימודי הפוגעים בהישגים, משליכים גם על הדימוי העצמי והביטחון ומכאן שגם על הצד החברתי. 4. קשיים רגשיים - קשיים רגשיים שאינם על רקע לקויות פיזיות או לקויות למידה, הם עפ"י רוב תוצאה של חוויות משבריות אשר פגעו באמון ובביטחון העצמי. אובדן בגיל צעיר, גירושין של הורים, חוסר תפקוד הורי בשל מחלה או קושי אחר, נחווים כנטישה ופוגעים בתחושת האמון הבסיסי של הילד באחרים. לעיתים משברים נורמטיביים, כמו לידת אח או מעבר מקום מגורים עלולים להשפיע על חווייתו הרגשית של הילד ועל תפקודו. הילד נסוג ונמנע ואינו רוכש מיומנויות חברתיות התואמות את בני גילו. לעיתים יש ניסיון לפצות על חוויה של חסך דרך תפיסה של מקום מרכזי בקרב קבוצת בני הגיל. אומנם במקרה זה לא נצפה בהתנהגות המנעותית אולם, יתכן ודרכו של הילד לתפוס את מקומו תגרום לדחייתו ע"י האחרים ובכך תשוחזר חוויית הנטישה. ילד שחווה קשיים, ולא משנה מאיזה סוג, בסופו של דבר ישליך את הקשיים על חבריו. ואלה יבואו לידי ביטוי בדרך של מגוון תקריות חוזרות ונשנות איתם. כאשר המבוגרים מתייחסים לתקריות אלה כאל תקלות, הן מביאות את המבוגרים לידי כעס, לרצון להעניש, ולהוציא את התקלה מתחום אחריותם, אשר בסופו של דבר מוביל להדרת התלמיד המתקשה, ולהעביר את האחריות עליו למסגרת אחרת. יש דרך אחת להביא לשינוי משמעותי ואמתי בהתנהגותו של התלמיד,

רק כאשר מבינים כי:

1. האחריות על הילדים היא של כולנו. 2. התנהגותו של התלמיד המתקשה איננה תקלה. 3. התנהגותו נובעת מקשיים אמתיים. 4. פועלים במטרה ללמוד את הילד, את הבעיות, ולהבין את מקורן. 5. בניית תכנית מתווה ליצירת קשר בריא עם הילד,במטרה לעזור לו ללמוד להתגבר על הקשיים ולהפנים את הכישורים החדשים בהם ישתמש באינטראקציות חברתיות